סממני מרפא המשמשים לפיטום הקטורת הן לרפואה וסגוה והן לטיהור וחיטוי
משמעות הבערת הבכור:
טיהור מרחב הבית הינו טקס מושרש במסורת היהודית העממית. הטקס נשמר בסוד והועבר ליודעי דבר, בתרבויות צפון אפריקה בעיקר, שם ייחסו למנהג מס' מטרות:
טיהור מטומאה.
הגנה מפגיעת עין רעה.
הברחת אנרגיות שליליות כמו- כעס, עצב, דיכאון ומחלה.
גירוש שדים מזיקים ופחדים.
ריפוי ממחלות או דיכאון.
מלאכת טיהור מרחב הבית איננה עבודת השם ואינה טקס קדוש. הקטרת הבכור לא נעשית במטרה לפייס, לבקש או לחלות את פניו של האל, אלא במטרה לאזן, להשכין שלום ולרפא.
הרכב החומרים בבכור:
שב (שבה): גופרת, אשלגן וחמרן – נקראת באנגלית Alum (אלום). זוהי תרכובת מלחים, בעיקר אלום סולפיטי ואשלגן אלומיניום. מרכז ייצור חשוב של תרכובת זו היה במצרים. לאלום יכולת כיווץ ועצירת דם, ולכן שימש לטיפול לעצירת דימומים לאחר גילוח, לשטיפת הפה, לעצירת דימומי אף, לטיפול בבעיות עור ודלקות בכלל, לטיפול בדיזנטריה, לטיהור מים ויין, ואף לעורר תאווה.
זאווי: מחצב המכיל הרבה מינרלים.
זינזרה: גופרת הנחושת – Cuprum Sulphatum (CuSo4). שמה באנגלית: Blue Vitriol. השם "זינזרה" הינו בערבית. זהו מלח של חומצה גופרתית בתרכובת עם נחושת. אין להשתמש בשימוש פנימי. המלח מכיל חומרי כיווץ, חומרים אנטי דלקתיים וחומרים המסייעים לטיפול בפוריות ובקרומים ריריים. בעבר, שימשה הזינזרה לטיפול בבעיות עור, טחורים, עצירת דימומים ושמירה על בריאות השיניים.
כברית: זהו השם הערבי של הגופרית (Sulfur). בבבל העתיקה היא שימשה לחיטוי בעישון ולטיפול במחלות עור ושריטות. במסורת שימשה הגופרית לחיטוי חיצוני, טיפול בדלקות עור ועיניים, עצירת שטפי דם, עקיצות וכן לטיפול בקצרת, שיתוק, מיגרנה, הצטננות ונפיחויות.
חרמל: זרעים חומים של צמח שנקרא שיבר לבן הדומה במראהו לפיגם ולכן נקרא גם "Peganum". הצמח נפוץ באזורי ערבה ומדבר. בשל ריחו החריף ערביי ישראל מאמינים ביכולתו להרחיק שדים ורוחות. במסורת שימשו הזרעים כסם אהבה, לטיפול במחלות עצבים, להרגעה ושיכוך כאבים, בעיקר כאבי גב ומפרקים. שאיפת עשן החרמל שימשה לטיפול בכאבי ראש ועצבנות.
לובן / לבונה (Boswellia Carteri): נקרא באנגלית- Frankincense / Olibanum. עץ ירוק עד המגיע לגובה של עד 5 מטרים. הוא מייצר שרף בצבע צהוב חיוור המשמש לטיפול חיצוני בפצעים, מחלות עור, עקיצות, חיטוי, מחלות עיניים, לטיפול במלנכוליה, בעיות לב, הורדת סוכר ושיפור הזיכרון. גם הוא, על פי המסורת, אחד מהצמחים שניתנו לישו כמתנה בהיוולדו.
מור (Commiphora Myrrha): עץ טרופי קטן וקוצני ממנו מפיקים שרף ריחני בצבע צהבהב המצטיין בחיטוי ובטיפול חיצוני ופנימי במחלות רבות כמו כיבי קיבה, פצעים מוגלתיים, כאבי שיניים, מחלות עיניים ושטפי דם. נציין שעל פי המסורת, ישו קיבל מור בענק לתלייה על צווארו כחלק ממתנה להיוולדו וכדי לשמור עליו.
קינמון: מחטא, מחזק את מערכת העצבים, ריחני, מטהר ומזכך.
ציפורן: מאלחש, ריחני, מטהר, מזכך ומחטא.
הל: מחטא ומחזק את מערכת העצבים.
ורדים: מרגיעים.
כמו כן, ניתן לבכר גם עם חומרים נוספים כמו: מרווה, רוזמרין, שמנים אתריים כמו סנדלווד ויסמין, לבנדר, זרעי כוסברה, זרעי אניס, אצטרובלים של אורן, עלי הדס, עלי אזוב, עלי דפנה, זרעי כמון, פרחי בבונג (קמומיל), פיגם, פסוך (סוג של שרף), זנגביל ועוד...
לסיכום: תהליך טיהור וזיכוך מרחב המחייה (הבית שלנו) מאנרגיות שליליות והמרתן מטומאה לקודש נשען על הקפדות חמורות לגבי איסורי עבודה זרה. המטרה היא לא לעבור על חוקי התורה תוך כדי הטקס, אך כן להיעזר באמונה בשם שמיים ובעקרונות התיקון בדרך לשיפור המצב כתוצאה מפעולת הביכור.
ניתן לומר באופן כללי, שכשם שמשתמשים באיכויות ותכונות הצמח לריפוי הגוף, כך גם משתמשים בתערובת הבכור לריפוי הגוף והנפש, כשהבסיס הינו בחירת שילוב של צמחים שהעשן שלהם מחטא ומרפא. בעצם הבכור מכיל חומרים בעלי סגולות חיטוי, ניקוי, ריפוי, מיתון ואיזון שפעולתם פועלת דרך הפצת העשן שלהם בחלל החדר/הבית.
מבחינה אנרגטית, לפני שנכנסת האנרגיה הטובה פועלת תערובת הבכור לפנות את האנרגיה השלילית- מבחינת "לעשות מקום". כל פרט אנרגטי חסום בעייתי אשר זוהה קודם יעושן כעת עד ספיגה. בסוף התהליך הבית כולו יהיה ספוג בעשן. לאחר תהליך שריפת הבכור ניתן להשלים את הטיהור באמצעות מקלות קטורת שמוסיפים ריח נעים לאחר שהטיהור הושג.
הגבלות שחלות על המנהג: אין לבכר בשבת ובחג, יש לבכר רק בשעות היום בין שמונה בבוקר לשלוש בצהריים, ובמידה ושרים תהילים יש לכסות את הראש.
מתי לא להשתמש: לנשים בהיריון אסור לבצע את טקס הבערת הבכור בעצמן, אולם הן יכולות להיות נוכחות בבית בו בוצע הטקס כחצי שעה לאחר ההבערה. כמו כן, הבכור עלול לשנות לחץ דם בהתאם להרכב שלו.
משמעות הבערת הבכור:
טיהור מרחב הבית הינו טקס מושרש במסורת היהודית העממית. הטקס נשמר בסוד והועבר ליודעי דבר, בתרבויות צפון אפריקה בעיקר, שם ייחסו למנהג מס' מטרות:
טיהור מטומאה.
הגנה מפגיעת עין רעה.
הברחת אנרגיות שליליות כמו- כעס, עצב, דיכאון ומחלה.
גירוש שדים מזיקים ופחדים.
ריפוי ממחלות או דיכאון.
מלאכת טיהור מרחב הבית איננה עבודת השם ואינה טקס קדוש. הקטרת הבכור לא נעשית במטרה לפייס, לבקש או לחלות את פניו של האל, אלא במטרה לאזן, להשכין שלום ולרפא.
הרכב החומרים בבכור:
שב (שבה): גופרת, אשלגן וחמרן – נקראת באנגלית Alum (אלום). זוהי תרכובת מלחים, בעיקר אלום סולפיטי ואשלגן אלומיניום. מרכז ייצור חשוב של תרכובת זו היה במצרים. לאלום יכולת כיווץ ועצירת דם, ולכן שימש לטיפול לעצירת דימומים לאחר גילוח, לשטיפת הפה, לעצירת דימומי אף, לטיפול בבעיות עור ודלקות בכלל, לטיפול בדיזנטריה, לטיהור מים ויין, ואף לעורר תאווה.
זאווי: מחצב המכיל הרבה מינרלים.
זינזרה: גופרת הנחושת – Cuprum Sulphatum (CuSo4). שמה באנגלית: Blue Vitriol. השם "זינזרה" הינו בערבית. זהו מלח של חומצה גופרתית בתרכובת עם נחושת. אין להשתמש בשימוש פנימי. המלח מכיל חומרי כיווץ, חומרים אנטי דלקתיים וחומרים המסייעים לטיפול בפוריות ובקרומים ריריים. בעבר, שימשה הזינזרה לטיפול בבעיות עור, טחורים, עצירת דימומים ושמירה על בריאות השיניים.
כברית: זהו השם הערבי של הגופרית (Sulfur). בבבל העתיקה היא שימשה לחיטוי בעישון ולטיפול במחלות עור ושריטות. במסורת שימשה הגופרית לחיטוי חיצוני, טיפול בדלקות עור ועיניים, עצירת שטפי דם, עקיצות וכן לטיפול בקצרת, שיתוק, מיגרנה, הצטננות ונפיחויות.
חרמל: זרעים חומים של צמח שנקרא שיבר לבן הדומה במראהו לפיגם ולכן נקרא גם "Peganum". הצמח נפוץ באזורי ערבה ומדבר. בשל ריחו החריף ערביי ישראל מאמינים ביכולתו להרחיק שדים ורוחות. במסורת שימשו הזרעים כסם אהבה, לטיפול במחלות עצבים, להרגעה ושיכוך כאבים, בעיקר כאבי גב ומפרקים. שאיפת עשן החרמל שימשה לטיפול בכאבי ראש ועצבנות.
לובן / לבונה (Boswellia Carteri): נקרא באנגלית- Frankincense / Olibanum. עץ ירוק עד המגיע לגובה של עד 5 מטרים. הוא מייצר שרף בצבע צהוב חיוור המשמש לטיפול חיצוני בפצעים, מחלות עור, עקיצות, חיטוי, מחלות עיניים, לטיפול במלנכוליה, בעיות לב, הורדת סוכר ושיפור הזיכרון. גם הוא, על פי המסורת, אחד מהצמחים שניתנו לישו כמתנה בהיוולדו.
מור (Commiphora Myrrha): עץ טרופי קטן וקוצני ממנו מפיקים שרף ריחני בצבע צהבהב המצטיין בחיטוי ובטיפול חיצוני ופנימי במחלות רבות כמו כיבי קיבה, פצעים מוגלתיים, כאבי שיניים, מחלות עיניים ושטפי דם. נציין שעל פי המסורת, ישו קיבל מור בענק לתלייה על צווארו כחלק ממתנה להיוולדו וכדי לשמור עליו.
קינמון: מחטא, מחזק את מערכת העצבים, ריחני, מטהר ומזכך.
ציפורן: מאלחש, ריחני, מטהר, מזכך ומחטא.
הל: מחטא ומחזק את מערכת העצבים.
ורדים: מרגיעים.
כמו כן, ניתן לבכר גם עם חומרים נוספים כמו: מרווה, רוזמרין, שמנים אתריים כמו סנדלווד ויסמין, לבנדר, זרעי כוסברה, זרעי אניס, אצטרובלים של אורן, עלי הדס, עלי אזוב, עלי דפנה, זרעי כמון, פרחי בבונג (קמומיל), פיגם, פסוך (סוג של שרף), זנגביל ועוד...
לסיכום: תהליך טיהור וזיכוך מרחב המחייה (הבית שלנו) מאנרגיות שליליות והמרתן מטומאה לקודש נשען על הקפדות חמורות לגבי איסורי עבודה זרה. המטרה היא לא לעבור על חוקי התורה תוך כדי הטקס, אך כן להיעזר באמונה בשם שמיים ובעקרונות התיקון בדרך לשיפור המצב כתוצאה מפעולת הביכור.
ניתן לומר באופן כללי, שכשם שמשתמשים באיכויות ותכונות הצמח לריפוי הגוף, כך גם משתמשים בתערובת הבכור לריפוי הגוף והנפש, כשהבסיס הינו בחירת שילוב של צמחים שהעשן שלהם מחטא ומרפא. בעצם הבכור מכיל חומרים בעלי סגולות חיטוי, ניקוי, ריפוי, מיתון ואיזון שפעולתם פועלת דרך הפצת העשן שלהם בחלל החדר/הבית.
מבחינה אנרגטית, לפני שנכנסת האנרגיה הטובה פועלת תערובת הבכור לפנות את האנרגיה השלילית- מבחינת "לעשות מקום". כל פרט אנרגטי חסום בעייתי אשר זוהה קודם יעושן כעת עד ספיגה. בסוף התהליך הבית כולו יהיה ספוג בעשן. לאחר תהליך שריפת הבכור ניתן להשלים את הטיהור באמצעות מקלות קטורת שמוסיפים ריח נעים לאחר שהטיהור הושג.
הגבלות שחלות על המנהג: אין לבכר בשבת ובחג, יש לבכר רק בשעות היום בין שמונה בבוקר לשלוש בצהריים, ובמידה ושרים תהילים יש לכסות את הראש.
מתי לא להשתמש: לנשים בהיריון אסור לבצע את טקס הבערת הבכור בעצמן, אולם הן יכולות להיות נוכחות בבית בו בוצע הטקס כחצי שעה לאחר ההבערה. כמו כן, הבכור עלול לשנות לחץ דם בהתאם להרכב שלו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה