רפואה טבעית הכל על רפואה טבעית!הרפואה הטבעית מקובלת מאז שחר קיום האנושות אך כמובן בתכונתה המודרנית היא שונה מזו שהייתה מקובלת על האדם הקדמון.הרפואה הטבעית המקובלת כיום היא התגבשות של גישות ריפוי שהשלימו את הרפואה הקונבנציונאלית כבר היפוקרטס, "אבי הרפואה", ראה ברפואה הטבעית השלמה לרפואה שהייתה מקובלת בימיו . בסיס הנטורופטיה (כך מכונה הרפואה הטבעית בלועזית) היא לאפשר לגוף לרפא את עצמו מתוך הנחה שהגוף מסוגל להילחם במחלה תוך שימוש מנגנונים של שיקום עצמי.ברפואה הטבעית מנסים לרדת לשורש הבעיה של המחלה לצורך טיפול בגוף באופן אינדיוידואלי. תוך לקיחה בחשבון של פרמטרים אינדיבידואליים של החולה. רק אז נותנים לו את הטיפול הספציפי.בין אבות הרפואה הטבעית בישראל נחשבים הד"ר משה נצח והד"ר שמואל שטרנברג.הרפואה הטבעית, כמו גם אורח החיים הטבעי, נובעת בראש ובראשונה מדרך חשיבה - פילוסופיה הוליסטית. פילוסופיה זו רואה את האדם כחלק מן היקום, ובעצם כמיקרוקוסמוס (מעין יקום קטן). ככזה כל הכוחות הקיימים ביקום פועלים גם עליו ודרכו. כשם שחוסר איזון בין הכוחות השונים הפועלים בטבע יביא לחוסר הרמוניה בעולם, ובמקרים קשים אף לאסונות טבע, כך ישפיע חוסר האיזון גם על האדם, ולאורך זמן הוא עלול לגרום חלילה למחלה. באותה מידה אנו בני האדם משפיעים על היקום, ומכאן נגזרת האחריות שלנו כתושביו - לשמור על מקורותיו, על ניקיון האוויר וטוהר המים ולדאוג להמשכיות קיומו - קיומנו באמצעות עשייה וחשיבה חיובית.
מליסה רפואית-
תיאור הצמח: עשב רב-שנתי ממשפחת השפתניים; שגובהו 100-200 ס"מ. הוא גדל בעיקר בשפלה, באזורי ההר, בעמקים ובגולן, סמוך למקורות מים מתוקים ובצל חורשים. הגבעול בעל ארבע צלעות, ארוך ומסועף, ויוצא מתוך מערכת שורשים קצרה, אך מסועפת וצפופה, עליו נגדיים, דמויי ביצה או לב, וגונם ירוק-צהוב. שפתם משוננת, והם מכוסים שערות בצדם התחתון. הפריחה בחודשים מאי-ספטמבר. הפרחים הם שפתניים, קטנים, וצבעם לבן עד ורדרד. הצמח מכוסה כולו בבלוטות המכילות שמן אתרי, שריחו כריח הלימון. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלור: מקור השם "מליסה" הוא ביוונית, ופירושו "דבורת-הדבש". ריחו הלימוני העדין מושך אליו נחילים גדולים של דבורים, ומכאן שמו. המליסה אינה נזכרת במקורותינו. ב' צ'יזיק טוען, שהצמח סימלק המופיע במקורותינו הוא המליסה: "האי סימלק מברכין עלויה בורא עצי בשמים" (ברכות מ"ג, ע"ב). דבר הרמב"ם - "באדרנגיויה, אומרים גם "באדרנבויה" ("ריחו כאתרוג"). וזה מין צמח ריחני הנקרא אצלנו "ירק-עשב אתרוגי"', משום שריחו הוא כמו זה של האתרוג. קוראים אותו במצרים "אל-תרנגאף', ("אתרוגיה") ושמו הפרסי מרמאחור". "מי שיעץ לשתות את "המשקה המשמח את הלב" לשם עידוד וכדומה, כמו כן זה שיעץ להשתמש בחומץ או במשקה התפוחים או מיץ לשון התור וזרע בסיליקון וזרע האתרוגיה (מליסה), צודקבכל זה, ונכון הוא". "הסמים החמים בראשונה, ויבשים בראשונה, ממה שברוב הם מורגלים, הם חמשה ועשרים סמים, והם:... "מלישה" (מליסה). רפואה עממית: הצמח מקובל מאוד ברפואה של עדות ישראל המערביות וברפואה העממית של ערביי הארץ - כתרופה לטיפול בשטפי דם. בדיכאון נפשי. במיחושי קיבה. בחום. בהתכווצויות של הרחם. בהפרעות במחזור החודשי. בנדודי שינה. בכאבי ראש וסחרחורות. בשיעול. בצירי לידה ובמחלות לב. ומסייע להגלדת פצעים. אופן השימוש: משרים חופן עלים. בכוס, ולתוכה יוצקים חצי הכמות כוהל לשתייה וחצי הכמות מים. זמן ההשריה: יומיים עד שלושה. המשרה משמשת לטיפול בדיכאון נפשי, בעצבים רופפים, בכאבי ראש ובסחרחורות. הכמות: כפית משרה לכוס מים, או 20 טיפות משרה על קוביית סוכר. שותים את המשרה המדוללת או מוצצים את קוביית הסוכר. מליסה מבושלת ביין: מבשלים חופן עלי מליסה ביין, בכמות השווה לשתי כוסות. מפסיקים את הבישול 5 דקות לאחר הרתיחה, מסננים ושותים את היין בעודו חם. מרתח זה יעיל לחיזוק הלב, מנקה את בית החזה מליחה ומרפא שיעול, מסדיר את המחזור החודשי, משכך כאבי ראש וסחרחורות. משקה מליסה ליולדת: שותים תרופה המורכבת מחצי כוס מי ורדים, חצי כוס משרת מליסה (ראה מתכון למעלה) וביצה טרייה. תרופה זו משככת צירי לידה ועוצרת שטפי דם.Dioscorides, הרופא היווני הקדמון, היה ידוע בכך שניצל את הסגולות האנטיבקטריאליות והמרגיעות של המליסה. במאה ה-16 ההרבליסט John Gerard נתן את הצמח לסטודנטים כדי "לעורר את החושים".לאחרונה דווחו מדענים כי לצמח יש השפעות ריפוי וחידוש על המוח האנושי. הממצאים נמסרו בכינוס של השנתי של האיגוד הפסיכולוגי הבריטי. המדענים דווחו כי מנות גדולות של הצמח שפרו משמעותית את היכולת הקוגניטיבית והפכו את המשתתפים לרגועים יותר. הם הדגימו כי הצמח מגביר את הפעילות של אצטילכולין (חומר כימי) החסר אצל חולי אלצהיימר. כמו כן השפיע הצמח על כושר הזיכרון השניוני -היכולת לאגור מידע ולשחזרו. החוקרים סבורים כי עוד מוקדם לומר חד משמעית שהצמח יסייע לחולי אלצהיימר, אולם הוא עשוי לסייע במצבים של זיכרון חלש.בנוסף, מחקרים שנעשו לאחרונה מצאו פעילות נוגדת חמצון חזקה למליסה.מצמח מרפא מליסה קיים במרפא הבושם שמן מליסה צמחי הכשר למאכל לשימוש פנימי וחיצוני (ראה הרחבה בשמנים)
שמן צמחי מליסה רפואית המליסה הוא צמח הנפוץ גם באירופה, המשמש ברחבי העולם להרגעה ולתמיכה בפעולת מע' העצבים. המין המתורבת והנפוץ של המליסה עשיר יותר ברכיבים האתריים, על פני הצמח הגדל בר, אך גם הוא יעיל לא פחות מניסיוננו האישי. לצמח טעם לימוני עדין והוא בפירוש צמח טעים ונעים לשתייה, כחליטה ואף בטינק', וכמו כן כתוספת לסלט או מאכלים שונים.למליסה אופי פותח ומשחרר, מזרים, בעל איכות מקררת עדינה, זהו צמח אשר בפירוש משרה תחושת נינוחות ורוגע כללי, אך יחד עם זאת, גם משחרר מועקות ברמה הנפשית הכבדה יותר ועוזר במצבים של דיכאון, נטייה למחשבות רעות ומלנכוליה.פעילות רפואית:
מרגיע (sedative) אנטי חרדתי. אנטי דיכאוני. אנטי עוויתי עדין. קרמינטיבי (מפיג גזים).
שימושים רפואיים: עיל ביותר למקרים של חרדות, מחשבות טורדניות, לחץ מתמשך וחוסר שקט כללי. צמח מצוין לבעיות שינה בתינוקות, ילדים ובמבוגרים. מסייע במקרים של כאבי ראש, הנובעים ממתח וחוסר שקט. יעיל כחלק מטיפול בדיכאון, מצבי "דאון" וחולשה נפשית, כחלק מהאופי הדינאמי והמחייה, המקושר למשפחת השפתניים. משחרר במצבים של מועקות נפשיות, כעסים ומלנכוליה. הרגעה יעילה של כאבי מחזור וסימני עצבנות וחוסר שקט המקושרים לPMS. המליסה אף עשויה להשתלב באופן יעיל גם בטיפול במחלות עור בילדים ומבוגרים, כמו אטופיק דרמטיטיס ופסוריאזיס וכן התפרצויות של אלרגיה הבאות לידי ביטוי בעור. בעיקר כאשר תופעות אלו מקושרות לתפקוד מע' העצבים, לתחושת חום כללי וחוסר שקט. מע' העיכול:יעיל במצבים של קיבה עצבנית, כאבי בטן וגזים, (השפעה דרך מע' העצבים), יעיל כאשר המצבים הללו נובעים מכיווץ כללי בשל מתח, פחדים או מועקות. מצוין בטיפול בגזים ועוויתות במע' העיכול בתינוקות, הגורמים לחוסר שקט כללי ולבעיות שינה. צמח יעיל במקרים של בחילות, לרבות בחילות בטרימסטר הראשון של ההיריון. השמן הצמחי מליסה בטוח לשימוש וניתן להשתמש בו גם לתקופות ארוכות ללא חשש, כולל בזמן ההיריון.
שמעון שמלה מרפא הבושם
תגובות
הוסף רשומת תגובה