אוריאה- השתנן הינה תרכובת אורגנית היעילה לעור .

אוריאה-שתנן

שם סיסטמטי דיאמינומתאנאל
נוסחה כימית CO(NH2)2
מסה מולקולרית g/mol 60.07
מראה צבע לבן, חסר ריח
מספר CAS 57-13-6
צפיפות g/cm3 1.33
מצב צבירה בטמפרטורת החדר מוצק
מסיסות 108 g/100 ml (20 °C)
167 g/100 ml (40 °C)
251 g/100 ml (60 °C)
400 g/100 ml (80 °C)
733 g/100 ml (100 °C)
טמפרטורת היתוך 132.7 °C (406 K)
שתנן (או שינן, שתנה; בלועזית: אוּרֵאַה) הוא תרכובת אורגנית המורכבת מפחמן, חנקן, מימן וחמצן. נוסחתו הכימית היא CON2H4 או CO(NH2)2. באמצעות ייצור שתנן נפטר הגוף מעודפי חנקן הנוצרים במהלך חילוף חומרים.

אצל חלק מהחיות, האטומים המרכיבים את השתנן מגיעים מפחמן דו-חמצני, מים, חומצה אספרטית ואמוניה. והשתנן נוצר בתהליך אנאבולי. תהליך זה צורך אנרגיה, כיוון שאמוניה, תוצר לוואי נפוץ של חילוף החומרים בגוף, היא רעילה ויש לנטרלה. השתנן נוצר בכבד. חיות ימיות לא מייצרות שתנן, כיוון שסביבתן משופעת במים והן יכולות פשוט לפלוט את האמוניה לסביבה מיד כשהיא נוצרת. ציפורים מייצרות חומצת שתן, חומר רעיל פחות מהשתנן, כיוון שצריכת המים שלהן קפדנית יותר. גם בני אדם מייצרים מעט חומצת שתן, כתוצאה מפירוק פורין. ייצור עודף של חומצת שתן יכול לגרום לסוג של דלקת מפרקים הנקרא שיגדון.

גילוי השתנן -גילוי השתנן
השתנן התגלה על ידי הילר רול, כימאי צרפתי, ב-1773. ב-1828, השתנן היה לתרכובת האורגנית הראשונה שסונתזה מחומרים אי-אורגניים, על ידי הכימאי הגרמני פרידריך ולר, שהפיק שתנן מאשלגן ציאנאטי ואמוניום גופרתי. בכך הפריך ולר את התאוריה הגורסת כי היסודות הכימיים המרכיבים אורגניזמים חיים שונים במהותם מהחומר הדומם, והניח את היסוד לכימיה האורגנית.

אוריאה
האוריאה היא חומר מסיס-מים, המצוי בשכבה הקרנית – השכבה החיצונית ביותר של העור. בעור נורמלי  יש כ-1% אוריאה. במצבי עור פתלוגיים כמו קונטקט דרמטיטיס וכמו יובש-עור קיצוני, יש מחסור באוריאה בעור. לאוריאה תפקיד חשוב בשמירת לחות העור ובהגנתו מהשפעתם המגרה והמזיקה של דטרגנטים. יש לו גם יכולת אנטי חיידקית ואנטי דלקתית. 
רמת האוראה בעור משתנה, והיא קטנה לאחר ניקוי העור ושטיפתו ע"י חומרי ניקוי. היא גדלה לאחר שימוש בתכשיר המכיל אוראה (השפעת מריחה אחת נותרת למשך כ-24 שעות).
 
האוריאה היא מרכיב חשוב במוצרי קוסמטיקה שמתוכננים לתגבר את לחות העור ובהגנה מגירויי עור. מחקרים שבדקו את השפעת האוריאה כחלק מתכשיר קוסמטי, מדדו את השפעתה על כמה פרמטרים:
  • שיקום ותגבור רמת הלחות של העור במריחה קבועה.
  • ההשפעה שלה על נטיית העור לפתח גירוי מחשיפה לדטרגנטים (כמו SLS).
  • ההשפעה על אבדן מים מהשכבה הקרנית (TEWL)
  • ההשפעה על החלמת העור לאחר חשיפה לדטרגנטים
 
הממצאים מראים כי השימוש באוראה בריכוז 5% מגביר את יכולתו של העור להשתקם לאחר חשיפה לדטרגנטים, מקטין את רגישותו לדטרגנטים כגון SLS ומגביר את ההידרציה (מיום/לחות) של העור. נבדקים שטופלו בקרם המכיל אוראה לפני חשיפה לדטרגנט פיתחו פחות תופעות יובש וגירוי יחסית לנבדקים שטופלו בקרם רגיל ללא אוראה. הוספת אוראה לתרחיצי ניקוי (ריכוז 10% בתרחיץ) הביאה לכך שהנבדקים איבדו פחות לחות לאחר השטיפה, יחסית לנבדקים שביצעו שטיפה עם סבון רגיל ללא אוריאה.
לאוראה יש גם השפעה קרטוליטית. אין להשתמש בחומר בריכוז גבוה מדי. בריכוז הנאות, למרות יכולתו להגביר חדירת חומרים אחרים (כלומר למרות "הפרעתו" לגבול שמהווה השכבה הקרנית) הוא מתפקד כחומר המגביר את יעילות השכבה הקרנית. 
הוא מומלץ לטיפול ביובש קיצוני של העור, בקונטקט דרמטיטיס, בקרמים המיועדים לשיקום תכולת הלחות בעור וכתוסף לסבונים ותרחיצים המקטין את הגירוי שהם יוצרים.

תגובות