אפשר לטפל בגאוט בתזונה נכונה, צמחי מרפא וטיפול מונע- להזמנת ערכה לטיפול טבעי בגאוט-04-9952122

שיגעון של שיגדון

גאוט / שיגדון / צינית / פודגרה / מחלת המלכים

אפשר לטפל בגאוט בתזונה נכונה, צמחי מרפא וטיפול מונע- להזמנת ערכה לטיפול טבעי בגאוט-04-9952122

http://www.mrphbosem.com/

שמות רבים למחלה דלקתית אחת, נפוצה מאוד בקרב אוכלוסיית העולם המערבי, העושה הרבה מאוד נזק.

גאוט Gout הינו השם הלועזי כאמור לאחת מדלקות הפרקים השכיחות ביותר באוכלוסייה, בעיקר באוכלוסייה המבוגרת. השם הלועזי (גאוט) נפוץ לתיאור מחלה זו, יותר מאשר השמות העבריים – שיגדון, צינית ופודגרה. ריבוי השמות וכינוי המחלה כמחלת המלכים מלמד אותנו כי מחלה זו הייתה מוכרת ומצוינת אף בדפי ההיסטוריה ואפילו בתנ"ך.

אפשר לטפל בגאוט בתזונה נכונה, צמחי מרפא וטיפול מונע- להזמנת ערכה לטיפול טבעי בגאוט-04-9952122
http://www.mrphbosem.com/
גאוט משויכת למשפחת דלקות המפרקים הקשות, מכיוון שאין עוד דלקת מפרקים אשר מתלקחת מהר כל כך, כפי שהתקף גאוט עלול להתלקח. בנוסף, כאשר דלקת זו הופכת לדלקת כרונית היא עלולה לפגועה באופן חמור בפרקי הגוף ולגרום לדיס פורמציה וניוונו של המפרק עצמו.

חשוב לציין כי גאוט אינה שייכת לקבוצת דלקות המפרקים הנוצרות כתוצאה מגורם חיסוני אשר יצא מחוסר איזון, או על רקע בעיה מכאנית או שחקתית. אלא זו דלקת מפרקים אשר נוצרת על רקע של חוסר איזון מטבולי ולכן נקראת גם  – דלקת מפרקים מטבולית.

כיצד נוצר הגאוט?

גאוט הינה מחלה הנגרמת עקב פגם בחילוף החומרים של ח. שתן ((Uric Acid. ח.שתן נוצרת על ידי חמצון חומרים כימיים הנקראים פורינים (Purine). פורינים הם פסולת מטבולית של פירוק מבנה הנוקליאוטידים בחומצת הגרעין של התא. זהו תהליך טבעי המתרחש בגוף באופן שוטף. הגוף אינו יכול לפרק ח.שתן מכיוון שחסר לנו את האנזים לכך. (לחיות לדוגמא יש אותו) ולכן על הכליות בעיקר נופלת העבודה לפנות את אותה חומצת שתן מהגוף.

ח.שתן מתפנה דרך שתי מערכות פינוי מרכזיות - מעט דרך הצואה ובעיקר דרך הכליות, דרך מתן שתן. ישנם מצבים, אותם אסביר מיד, בהם הגוף אינו מצליח לפנות את חומצת השתן היטב. מצב זה גורם לריכוז מוגבר של ח.שתן בסרום. חוסר פינוי מיטבי וריכוז גבוה גורם לשקיעה של ח.שתן יחד עם גבישי מונוסדיום אוראט במרווח בין מפרקי המפרקים. גבישי חומצת השתן יחד עם גבישי מונוסדיום אוראט מתגבשים בצורת סיכה קטנה, אשר לא רק חודרת למרווח המפרקי אלא גם יכולה לחדור ממש לתוך המפרק עצמו. גוף האדם אינו "אוהב" חומרים שאינם נמצאים במקומם ולכן מפעיל את מערכת החיסון בניסיונו לפנות את גבישי חומצת השתן שחדרו. כאמור התגובה החיסונית להמצאות הגבישים יוצרת דלקת חזקה מאוד המתפתחת תוך שעות.

אפשר לטפל בגאוט בתזונה נכונה, צמחי מרפא וטיפול מונע- להזמנת ערכה לטיפול טבעי בגאוט-04-9952122
http://www.mrphbosem.com/

מדוע עולה ריכוז חומצת השתן בדם?

ריכוז חומצת שתן בדם נקבע על ידי היחס בין ייצור החומצה בגוף לבין הפרשתה בשתן. ישנם מצבים בהם הגוף מייצר הרבה מאוד חומצת שתן, יותר ממה שהכליות מסוגלות להפריש, וישנם מצבים בהם תפקוד הכליות יורד ויכולת הפרשת חומצת השתן מהגוף נפגעת כתוצאה מהתפקוד הלקוי.

סיבות לירידה בתפקוד כליות יכולות להיות: אדיופטי – לא ידוע או מחלת כליות פנימית.

פינוי מופחת עלול להיגרם גם מהסיבות הבאות: אי ספיקת כליות, תרופות הפוגעות בפעילות הכליה – מדללי דם כאספירין  ותרופות משתנות הניתנות בעיקר להורדת לחץ דם. אלכוהוליזם – גורם לפגיעה בכליות.סכרת הגורמת לעודף גופי קטון וחמצת דם וסכרת כרונית הרעלת עופרת וישנם מחלות נוספות הגורמות לפגיעה בתפקוד הכליה.

סיבות לייצור מוגבר של  פורינים: אדיופטי – לא ידוע, פגעים אינזימתים שונים – פעילות אינזימתית מופחתת או מוגברת.

כמו כן ייצור מוגבר יכול להיגרם מהסיבות הבאות: מחלת פסוריאזיס, אנמיה כרונית סרטן (גידולים) ומתן תרופות נוגדות סרטן, פעילות גופנית, נטילת כמות גדולה של פרוקטוזה.

אילו מפרקים נפגעים בגאוט?

אפשר לטפל בגאוט בתזונה נכונה, צמחי מרפא וטיפול מונע- להזמנת ערכה לטיפול טבעי בגאוט-04-9952122
http://www.mrphbosem.com/

המולקולה של חומצת השתן נחשבת מאוד לא מסיסה ובעלת נטייה לשקוע במפרקים בעלי הטמפ' הקרירה יותר, לכן גאוט מתבטא לרוב במפרקים המרוחקים ביותר ממרכז הגוף. המקום הנפוץ ביותר בו מתפתחת דלקת הינו מפרק  שורש הבוהן בכף הרגל (הלוקס ולגוס). מקומות נוספים יכולים להיות תנוח האוזן וקצה האף. אך גאוט יכול להתבטאות גם במפרק הקרסול, בברכיים ובמקרים קשים וכרוניים גם בפרקי אצבעות הידיים. חשוב לציין כי  חומצת שתן מסוגלת לשקוע בגידים, וברקומות נוספות בעיקר פריפריאליות ולגרום לנזק ניכר ולארטריטיס דלקתי. חשוב לציין כי חולי גאוט עלולים לפתח גם אבני כליות מסוג חומצת שתן שכן לרמות הגבוהות של החומצה ישנה נטייה לשקוע אף בכליות.

מעבר למעורבות המפרקית בגאוט, חומצת השתן עלולה לגרום להופעת גושים תת עוריים הנקראים טופי, (TOPHI)  מדובר בשקיעת חומצת שתן מתחת לעור, באזורים שונים של הגוף, היוצרת גושים. גושים אלו עלולים לגרום להפרעות שונות בהתאם למיקומם. למשל, אם הם ממוקמים באזור כף הרגל, הם עלולים לגרום לכאב בעת דריכה. גוש באזור הפנים עלול לגרום להפרעה אסתטית.

מהם הסימפטומים של מחלת הגאוט?

בזמן התקף –

בדרך כלל התקף ראשון הוא התקף לילה התוקף כאמור את מפרק בוהן כף הרגל. הכאב שרוב החולים מתארים הינו כאב כגון נקע או פריקה של המפרק עם תחושות של מים קרים הזורמים במפרק או כאילו נשפכו על המפרק. כמו כן ייתכנו חום גבוה, צמרמורות ורעידות. הכאב מתואר ככאב קשה וחריף מאוד. בשיא ההתקף הכאב עלול אף לחרוג מעבר למפרק הבוהן לשורש כף הרגל ואזורים נוספים. הכאב הוא כה חריף עד כי המגע הקל ביותר, כגון שמיכה דקה על כף הרגל ממש בלתי נסבל. בזמן התקף שורש מפרק הבוהן מתנפח מאוד ומאדים, עור המפרק מתוח ובוהק –  מראה אופייני זה נקרא גם פודגרה.

התקף גאוט יכול להמשך בין מספר שעות לבין מספר ימים ואף שבועות ואז לחלוף. רוב האנשים אשר חוו התקף אחד של גאוט יחוו התקף נוסף בפרק זמן של כשנה לפחות עם הפוגות שקטות ללא סימפטומים בין התקף להתקף, הזכר היחידי למחלה יראה בבדיקות הדם על ידי הרמות הגבוהות של ח.שתן.

*למרות ששכיחות ההתקפים בעיקר ליליים, ייתכנו התקפים המתרחשים לאורך היום. הטריגר להתקפים בדרך כלל קשורים לאורחות חיים אותם אפרט בהמשך.

מכיוון שבתחילת המחלה ההתקפים יכולים להיות רחוקים מאוד אחד מהשני –  חודשים מספר, יש נטייה להזניח את הטיפול במחלה. גישה העלולה לגרום לגאוט להתבסס בגוף באופן כרוני. יש לזכור כי כל מופע דלקתי גורם לנזק תפקודי במפרק. הזנחה אשר בתורה גורמת לגאוט כרוני מסכנת את החולה בניוון מפרקי, ושינוי צורת המפרק עד לרמה שאינה תפקודית. 

מי נמצא בסיכון לפתח גאוט?

גאוט שכיח בעיקר אצל גברים מעל גיל 30- 95% אחוז מהחולים הם גברים וככול שעולה הגיל, כך גם עולה הסיכון לחלות במחלה. האחוזים הגבוהים ביותר של גאוט מתבטאים באוכלוסייה המבוגרת יותר. אבל כאשר נשים נכנסות או מסיימות את גיל המעבר, הסיכוי שלהן לפתח גאוט עולה משמעותית. הורמון האסטרוגן מגן על נשים מגאוט, ברגע בו רמות הורמון זה יורדות כבגיל המעבר, נשים מאבדות את הגורם המגן עליהן מגאוט ולצערן הן מדביקות את הפער.

אוכלוסייה בעלת נטייה גנטית ורקע משפחתי. מחקרים כיום בתחום מראים כי ישנה נטייה ביולוגית ברורה להעברה של המחלה בקידוד הגנטי.

אוכלוסייה הצורכת תזונה עתירה בשומנים רווים, פחמימות מעובדות ואכילה מרובה של בשרים בדגש על אברים פנימיים העשירים בפורינים. כל אלו גורמים לעלייה חדה בסיכון לגאוט.

צריכת אלכוהול בעיקר בירות וליקרים שונים מעלה את הסיכון לגאוט. צריכת אלכוהול מעקבת באופן משמעותי את הפרשת ח.שתן בכליות. יינות לבנים ואדומים נחשבים כמזיקים פחות אך עדיין בעלי יכולת לעלות את הסיכון.

אוכלוסייה הסובלת מהשמנת יתר.

אוכלוסייה הסובלת מנטייה להתייבשות

אוכלוסייה הסובלת מיתר לחץ דם

אוכלוסייה בעלת מחלות כליה.

אנשים הסובלים ממתח נפשי.

אוכלוסייה הנוטלת תרופות משתנות למיניהן ונטילת אספירין באופן קבוע, ומינון גבוה של ניאצין.

אוכלוסייה הסובלת מהרעלת עופרת

אוכלוסייה הסובלת מחומציות יתר בנוזלי הגוף.

הטיפול המערבי בגאוט

אבחון גאוט על ידי הרפואה המערבית:

בדיקות דם – בדיקות המראות את רמות ח.השתן בסרום.

ניקור המפרק הפגוע ושאיבת נוזלי הדלקת – בבדיקה מקרוסקופית ניתן יהיה לראות גבישים דמויי סיכות של התגבשות ח.שתן. לעיתים הנוזל הנשאב מהמפרק יהיה בצבע זרחני, אינדיקציה ברורה לגאוט.

צילום אולטרא סאונד.

 לגאוט 4 שלבי מחלה :

ערכים גבוהים של ח.שתן בדם ללא תסמינים או סימפטומים.

התקף דלקתי של כמה ימים.

זמן הפוגה התקפי.

מצב  כרוני של דלקת גאוט, התקפים ממושכים מחזוריים - דלקת תמידית הגורמת להרס המפרק.

הטיפול המערבי בגאוט:

הטיפול התרופתי בגאוט מתחלק לתרופות המתערבות בתהליך הדלקתי ותרופות המתערבות במטבוליזם של ח.אורית (ייצור חומצה אורית וסילוקה).

תרופות המתערבות בתהליך הדלקתי -

סטרואידים: סטרואידים הינם חומרים אנטי דלקתיים חזקים. הם יכולים להילקח באופן אוראלי או לאנשים עם בעיות אשר אינן מאפשרות להם לקחת כדורים באופן אוראלי – הזרקה ישירה למפרק לאזור הפגוע. טיפול זה הינו בזמן התקף בלבד.

NSAID : מדובר בקבוצת תרופות אנטי דלקתיות אשר אינן סטרודיאליות, ניתנות בעיקר בהתקפי גאוט לאנשים צעירים יותר שאינם סובלים מבעיות בכליות, בכבד או מסיבוכים של סינדרום מטבולי.

קולכיצין – Colchicine: תרופה אנטי דלקתית אשר נלקחת ממש עם סימניו הראשונים של התקף גאוט, חייבת להילקח תוך 12 עד 24 שעות מזמן ההתקף. יכולה להינתן גם ללקיחה באופן שוטף למניעת התקפים. נחשבת לתרופה בעלת תופעות לוואי בלתי מבוטלות.

תרופות המתערבות במטבוליזם של ח.שתן - 

אלופרנול – Allopurinol: אחת התרופות הנפוצות לטיפול בגאוט, מדובר בתרופה אשר מעכבת אנזים הנקרא קסטנין אוקסידאז אשר דרכו מיוצרת ח.אורית. התרופה אינה מיודעת לטיפול בזמן התקף אלא לטיפול שוטף ותמידי במחלת הגאוט. ישנם אנשים האלרגיים לתרופה ואינם יכולים לקחת אותה, או אנשים שאינם יכולים לקחת את המינון הראוי של התרופה עקב תפקוד כיליתי לקוי. במקרים כאלו מינון נמוך של התרופה אינו מספק כדי למנוע התקפים. בנוסף תרופה זו הנלקחת לאורך זמן עלולה ליצור עומס בלתי מבוטל על הכבד, והפסקת התרופה עלולה ליצור רמות גבוהות יותר של חומצה אורית בדם מאשר לפני תחילת לקיחת התרופה.

# ישנן קבוצת תרופות שתפקידן להגביר את הסילוק של ח. אורית על ידי מנגנונים שונים - בעיקר כליתיים, אך יעילותם מוגבלת והן אינן נפוצות בשימוש כמעט בארץ.

# כמו כן ישנן קבוצת תרופות הנקראות תרופות ביולוגיות, כנגד ציטוקינים (תאי חיסון המתווכים דלקת) בהם משתמשים בדלקות מפרקים אחרות. בארה"ב תרופות אלו כבר מאושרות לשימוש בגאוט ואילו בארץ תרופות אלו עדיין מחכות לאישור בשימוש בגאוט.

השמנה – סינדרום מטבולי – תנגודת לאינסולין וגאוט.

מחקרים רבים כיום מציינים את הקשר ההדוק בין השמנה, עליית לחץ הדם ותנגודת לאינסולין (סינדרום מטבולי) לבין גאוט. למעשה מחקרים מציינים כי בהרבה מאוד מהמקרים גאוט עלול בעצם להיות תופעת לוואי של שלושת תופעות אלו, ואינו מחלה העומדת בפני עצמה. הסיכון של אנשים הסובלים מתסמונת מטבולית הכוללת השמנה, עליית לחץ דם ותנגודת לאינסולין לפתח גאוט מרקיעה שחקים גם ללא קשר אם לאותו אדם יש נטייה גנטית לפתח את המחלה או לא. בנוסף מספיק כי האדם יסבול אך ורק מאחד ההיבטים של תסמונת מטבולית לדוגמא – לחץ דם גבוה, כדי לפתח גאוט.

בנוסף ראוי לציין, כי הגישה המערבית כיום לטיפול בגאוט עוברת שינוי מהותי, ולרוב הרופאים עצמם מציינים כי מעבר ללקיחת תרופות יש צורך בשינוי תזונתי, ירידה במשקל, הגברת שתייה והפסקת צריכת אלכוהול בטיפול בגאוט.

גאוט - תזונה טבעית וטיפול נטורופתי

הטיפול הנטורופתי דוגל בכך שאם נותנים לגוף את הכלים הטבעיים לריפוי, ואם מונעים ממנו עומסים מיותרים - פיזיולוגיים ונפשיים, הוא יתפנה לריפוי עצמי באופן עצים ואפקטיבי! לכן הטיפול הנטורופתי מתרכז בשיפור אורחות חיים מהיסוד אך בקצב הנכון למטופל. וכך גם בגאוט!

 הפילוסופיה הטיפולית העומדת במרכז הטיפול בגאוט מתבססת באופן טבעי בשיפור אותם מנגנונים המפחיתים את ח.השתן בדם, ומתרכזת בהורדת התהליך הדלקתי הכללי בגוף. כמו כן הטיפול מתרכז בצמצום ושיפור כל גורמי הסיכון האפשריים ליצירת התקפי גאוט.

הגברת צריכת נוזלים מידית – אחד האספקטים החשובים והראשוניים של הטיפול בגאוט יהיה הגברת צריכת הנוזלים הכללית. ניתן לראות כי רבים מהחולים בגאוט חסרים את המודעות לשתיית נוזלים מיטיבים כגון מים ובכמות רצויה שהינה לפחות בין 2.5 ל- 3 ליטר ביום. שתיית מים בכמות טיפולית טובה עוזרת לדלל את ריכוז ח.השתן במפרקים עצמם ועוזרת לכליות להפריש יותר ח.שתן בשתן. רצוי להדגיש כי ההמלצה להגברת שתייה כוללת בתוכה בעיקר מים ואינה כוללת בתוכה משקאות ומיצים תעשייתיים המכילים גלוקוז ופרוקטוז או מיצים טבעיים המכילים פרוקטוז. כמו כן יש לצמצם את צריכת הקפה והתה.

מיץ חמוציות - כן ניתן לשתות, ואף מומלץ לשתות מיץ חמוציות מתרכיז חמוציות טבעי, ללא תוספת של ממתיקים, מכיוון שמיץ חמוציות בעל יכולת להוריד רמות של ח.שתן בדם.

הפסקה גורפת של צריכת משקאות אלכוהוליים – אלכוהול או מולקולת האתנול המתפרקת בכבד, יוצרת חומר הנקרא לקטט. אותו חומר מעכב ופוגע בפעילות הכליות ולכן הכליות לא מצליחות להפריש מספיק ח.שתן. בנוסף אתנול מגביר את יצור ח.השתן עצמה בדם. לכן לאלכוהול פעילות מזיקה הקשורה בהחמרה וביצירה של מחלת הגאוט. המשקאות האלכוהוליים החשודים כמזיקים ביותר הינם בירות וליקרים למיניהם או כל משקה המכיל כמויות גבוהות של אלכוהול. למרות שיינות נחשבים כמזיקים פחות, נצפו מקרים בהם חולים פתחו התקף גאוט לאחר צריכת כוס יין אחת, לכן כדי להימנע באופן גורף מצריכת אלכוהול בכללותו.

שינוי וטיפול תזונתי

לאורך השנים נעשו מחקרים רבים בנוגע לקשר בין תזונה ומחלת הגאוט ועם השנים שונו במקצת ההמלצות. כיום ישנה המלצה גורפת להימנע לחלוטין ממזונות מהחי המכילים כמות גבוהה של פורינים. מזונות אלו יהיו חלקי בשר פנימיים - איברים פנימיים, מזונות המכילים מיצוי גבוה של בשר כמו מרקים בשריים, צירי בשר, פשטידות בשריות וכו'. גם פירות ים נחשבים כמזונות המכילים פורינים בכמות גבוהה וגם מהם יש להימנע באופן גורף. הגישה המחקרית לגבי צריכת בשר אדום ובשר עוף שאינם איברים פנימיים חלוקה יותר בעולם המחקרי, לכן ישנן גישות תזונתיות המאפשרות אכילה של עוף ובשר בכמויות קטנות וישנן גישות שלא מאפשרות כלל. אך גם אם בחרתם לאכול בשר יש לזכור שכל בשר מכיל פורינים בריכוזים שונים, לכן יש לצמצם באופן משמעותי את צריכת הבשר, לא לאכול בשר כל יום ולא לעלות על כמות של 0.8 גרם לכל קילו ממשקל הגוף ביום. יש לזכור שכפי שישנם אנשים המגיבים בהתקף גאוט לכוס אחת של יין, יתכנו אנשים העלולים להגביר את הסיכון להתקף גם מצריכה מתונה של חלבונים מהחי שאינם איברים פנימיים.

לעומת צריכה של בשר, ניתן למצוא תמימות דעים מחקרית בהימנעות מפחמימות מזוקקות והימנעות מצריכת שומן רווי. שני גורמים אלו מסוכנים מאוד בהקשר של יצירת התקפי גאוט ומחלת הגאוט שכן שניהם מגבירים את רמות ח.השתן בדם ומעודדים תהליכים דלקתיים חזקים בגוף.

מה לגבי מזונות מהצומח המכילים פורינים?: בעבר הגישה התזונתית לגבי מזונות מן הצומח המכילים פורינים הייתה גם היא חלוקה בדעותיה מבחינה מחקרית, ואכן ישנם גישות אשר צידדו במניעת מזונות מן הצומח המכילים פורינים כקטניות למיניהן ,פטריות אספרגוס ועוד. אך כיום הגישה התזונתית השתנתה בעקבות מחקרים רבים המדגימים כי לא נראית עלייה בח.שתן בעקבות אכילת מזונות צמחיים. יחד עם זאת חשוב להיות עם היד על הדופק לגבי נושא זה.

תזונה אנטי דלקתית: מכיוון שישנם מזונות המעודדים היווצרותם של תהליכים דלקתיים יש לעזור לגוף בצמצום התגובה הדלקתית ולסגל תזונה אנטי דלקתית אשר לא רק תוריד את רמות ח.השתן בסרום , אלא תהיה אף עשירה במרכיבים המונעים. תזונה מסוג זה תהיה תזונה דלה בפחמימות מעובדות, שומנים רווים וחלבונים מהחי, והעשירה בויטמינים ומינרלים מירקות ופירות, עשירה בפחמימות מורכבות, עשירה בחלבונים מהצומח באומגה 3 ועוד.

הגברת צריכת דובדבנים: לאחרונה הוכח מחקרית כי צריכת 200 גר' ליום של דובדבנים טריים או משומרים מפחיתה את רמות הח. שתן בסרום ואף מונעת התקפי גאוט. בנוסף  דובדבנים מהווים מקור עשיר לאנתוציאנינים ופרואנתוציאנינים אשר מחזקים מטריצת הקולגן של רקמות חיבור (סחוס, גיד) ומונעים שחרור וייצור של תרכובות מעודדות דלקת כגון היסטמין, פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים. לצריכת ,אוכמניות כחולות ופירות יער כחולים ואדומים כהים מסוגים שונים מיוחסת אף היא את אותה פעילות תרפויטית שכן הם מכילים את אותם החומרים.

תזונה בעלת PH בסיסי : ישנם  מזונות הגורמים לסביבה בסיסית יותר בגוף העוזרים מאוד למערכת השתן לפנות ח.שתן ומונעים את שקיעתה של ח.השתן במפרק, בעוד שמאכלים חומציים עושים בדיוק את ההפך. אבל, לא כל מזון שאנו חושבים שהוא חומצי גורם לסביבה חומצית בתוך הגוף וההפך. לדוגמה – לימון שנחשב כמאכל מאוד חומצי – גורם לסביבה בסיסית בגוף בעת פירוקו במערכת העיכול. בטיפול בגאוט כדי שלפחות ש80% אחוז מהתזונה תגרום לסביבה בסיסית יותר בגוף. (בשר אדום לדוגמא, סוכרים פשוטים, גבינות צהובות וחלקים פנימיים גורמים לסביבה חומצית יותר ! ) גם חלק מהקטניות והדגנים המלאים עלולים לגרום לסביבה חומצית יותר ולכן יש להשתמש בהם במידה כאשר מתמודדים עם גאוט.

שינוי אורחות חיים

ירידה במשקל: כאמור השמנה מהווה חלק מגורמי הסיכון המרכזיים בגאוט וירידה במשקל הינה קריטית להטבת מצבו של החולה, לא רק מבחינת גאוט אלא גם עקב סיכונים בריאותיים נוספים הנגרמים מהשמנה. אך במקרה של מחלת הגאוט הירידה במשקל צריכה להיעשות באופן מבוקר ויש לוודא כי מדובר בירידה שאינה קיצונית וחדה מידי בפרק זמן קצר מידי. מעבר לכך שירידה חדה ומהירה אינה בריאה גופנית, יכולה לגרום נזקים ואינה מצליחה להחזיק לאורך זמן, היא גם עלולה ליצור התקפי גאוט! שכן בתקופת הירידה נוצר תהליך מוגבר של פירוק תאים- פירוק ח.גרעין ועלייה גבוהה של פורינים. כתוצאה מכך נוצרות רמות גבוהות של ח.שתן  בדם. 

הורדה מבוקרת של תרופות המעודדות גאוט: כאמור ישנן תרופות המעודדות יצירה של גאוט. תרופות אלו יהיו תרופות מדללות דם ותרופות משתנות להורדת לחץ דם. במהלך הטיפול הנטורופתי, ניתן באופן מבוקר ויחד עם רופא המשפחה לנסות להוריד תרופות אלו, על ידי שימוש בתזונה, תוספים ובצמחי מרפא בעלי אותה פעילות מדללת ומשתנת. חשוב להדגיש כי לא ניתן להוריד מינוני תרופות באופן עצמי וללא השגחת רופא המשפחה. כמו כן, כאשר נוצרת ירידה במשקל וסגנון החיים משתנה, בראשם ההרכב התזונתי – תיתכן הטבה מבחינת לחץ דם באופן טבעי אשר תאפשר ירידה הדרגתית של תרופות.

פעילות גופנית מתונה ושעות שינה:  מעבר לתזונה, ירידה במשקל ובתרופות, ישנם אספקטים חשובים נוספים בטיפול בגאוט כגון שעות שינה מספקות. שעות שינה איכותיות מוכחות כקשורות בחיזוק מערכת החיסון וגורמות להתמתנות ההליך הדלקתי בגוף. פעילות גופנית נכונה ומיטיבה עוזרת להוריד רמות של סטרס ומעודדת ירידה במשקל.

גאוט - צמחי מרפא ותוספי תזונה

טיפול בצמחי מרפא: אחד הכלים העיקריים והחשובים שיש בידי הנטורופתיה בטיפול בגאוט הינם צמחי מרפא, שכן צמחי מרפא בעלי פעילות חזקה ביותר בכל הקשור בהורדת רמות הדלקת בגוף, שיכוך כאבים, הגברת שיתון באמצעים טבעיים ויכולת סילוק של ח.שתן מהרקמות עצמן. הטיפול בצמחי מרפא משלב גם טיפול בחליטות צמחי מרפא, בעלות פעילויות תרפויטיות רבות ובעלות יכולת שיתון, גם על ידי הגברת פעילות מנגנונים שונים בכליה וגם על ידי העלאת מסת הנוזלים על ידי שתיית החליטה עצמה. בנוסף ניתן להשתמש ואף רצוי בפורמולה של צמחי מרפא בה החומרים הפעילים נמצאים בריכוזים גבוהים יותר ופעילותם מגיעה עד לעומק התאים עצמם.

תוספים: את הטיפול התזונתי הנטורופתי בגאוט ניתן לחזק לא רק על ידי צמחי מרפא, אלא גם על ידי תוספי תזונה. תוספי התזונה יתרכזו בעיקר בהורדת התגובה הדלקתית למרות שיש מבניהם כאלו בעלי פעילות של הורדת ח.שתן בסרום.

ויטמין C – ישנם מחקרים המדגימים כי לאורך זמן לוויטמין C  פעילות המורידה באופן משמעותי את ח.השתן בדם. יש לשים לב כי לא הוכח כי ויטמין C  מונע התקפים או את מחלת הגאוט. אך הוא בהחלט משמעותי בפרוטוקול הטיפולי כאשר רוצים להוריד את רמות ח.השתן בסרום.

אומגה 3 – חומצת שומן בלתי רוויה החיונית להורדת רמות דלקתיות בגוף. במידה ואינה נצרכת באופן מספק מהמזון.

ישנם תוספים נוספים שניתן לשקול אותם בטיפול בגאוט כגון – ברומליין או קוורציטין המוריד רמות דלקת, אצת כלורה בעלת פעילות של הורדת חומציות גבוהה בגוף ועוד. כמובן שיש להתייעץ עם בעל מקצוע כגון נטורופתים המטפלים בגאוט מכיוון שיש להתאים את התוסף או הצמח לאדם.

לסיכום

השכיחות באוכלוסייה של גאוט הייתה פעם נחלת המלכים והאצולה בלבד שכן רק ידם הייתה משגת לאכול בשר בכמויות רבות וליהנות משתייה של יינות רבים. ולכן בעבר מחלה זו הייתה נקראת מחלת המלכים והציידים. כמו כן מכיוון שהאצולה הייתה מתחתנת בינה לבין עצמה, ילדי האצולה היו יורשים את הנטייה הגנטית למחלה זו, הלא עוול בכפם. אך בעוד שמחלה זו הייתה נחלת המלכים והאצולה בעבר, כיום לצערנו גאוט הינו נחלת כל האוכלוסייה, וככל שעובר הזמן נצפים גם יותר ויותר מקרים של אנשים יחסית צעירים המפתחים את המחלה. רבים מהמחקרים כיום בתחום מציינים כי הם מודאגים מהעלייה ההולכת וגדלה של גאוט, ורואים בה סממן לחולי הרב המתרחש כתוצאה מבעיות השמנה בלתי מבוטלות ועלייה גבוהה של אוכלוסייה הסובלת מסינדרום מטבולי. בתוך השיח המחקרי מדברים רבות על כך שזוהי אחת המחלות הקלות יחסית למניעה, לא רק על ידי תרופות, אלה גם על ידי שינויי סגנון חיים, ובכך מתמחה הרפואה הנטורופתית! בשינוי טבעי ומבוקר, יחד עם המטופל ובקצב האישי שלו החולש על כל תחומי החיים. מכיוון שגאוט זו מחלה שניתן למנוע ולטפל בה ללא תרופות ובאמצעים טבעיים.

תודה רבה לכותבת המאמר יפעת קלפה R.Na.
אפשר לטפל בגאוט בתזונה נכונה, צמחי מרפא וטיפול מונע- להזמנת ערכה לטיפול טבעי בגאוט-04-9952122
http://www.mrphbosem.com/